גלישה של האפיפיזה של ראש הירך 

מפרק הירך בנוי מראש וצוואר גרמיים ומגודר על ידי קופסית ועטיפה של רקמה סינוביאלית פנימית, שחלקה הצמוד לצוואר נקרא רטינקולום. בתוכו עוברים בחלקו האחורי כלי דם עדינים שחודרים אל תוך האפיפיזה וומספקים דם לחלקה הגרמי כפי שתואר על ידי טרואטה בשנות החמישים של המאה הקודמת.

האפיפיזה היא החלק הגרמי שבונה את ראש הירך וחיבורה לצוואר הוא דרך רקמה סחוסית שמהווה את סחוס הגדילה. בגיל העשרה סחוס הגדילה מושפע על ידי שילוב פעילותם של הורמון הגדילה והורמון המין ונחלש מבחינה מכנית. כוחות לחיצה וגזירה של נשיאת משקל הגוף או טראומה עלולים לגרום לניתוק פתאומי (אקוטי) או איטי (כרוני) של האפיפיזה מהצוואר. זוהי תסמונת הגלישה של האפיפיזה של ראש הירך ?.Slipped Capital Femoral Epiphysis (SCFE)

 מידת הגלישה מוגדרת בשלוש דרגות על פי הזוית שבין הצוואר וקו משיק לבסיס האפיפיזה.

בשנות הששים תוארה בהקשר לתסמונת של SCFEהפתו-פיזיולוגיה של התקצרות והתכווצות כלי הדם הללו כתוצאה מגלישה לאחור של האפיפיזה. תהליך זה קורה תוך שבועת ספורים ונסיון לשיחזורה של האפיפיזה למקומה על צוואר הירך גורם למתיחת כלי הדם הללו, לחסימה של אספקת הדם ולנמק א-ואסקולרי של האפיפיזה - AVN.

לתסמונת שלושה מצבים קליניםעם ביטוי הדמייתי:1. מצב אקוטי. 2. מצב כרוני. 3. מצב 'בלתי יציב' שהוא אקוטי על כרוני . הגדרתם מקובלת מאז שנות התשעים של המאה הקודמת כשהוצעה האבחנה על ידי לאודר בין 'מצביציב' 'לבלתי יציב'.

מצב אקוטי מוגדר למשך שלושה שבועות מאז קרות האירוע שהוא בדרך כלל טראומטי. בצילום הרנטגן נצפה סחוס הגדילה מורחב. מצב כרוני מוגדר מעבר לשלושה שבועות.

כשהכאב חריף, נמשך מעבר לשלושה שבועות ומלווה בהעדר יכולת הליכה מוגדר המצב 'בלתי יציב'. במצב זה

היחס האנטומי בין האפיפיזה והצוואר נתון לשינויים, בדרך כלל של הרעה במידת הגלישה.

במצב אקוטי ההוראה לשיחזור אנטומי של האפיפיזה ביום קרות האירוע ברורה על מנת לשחזר ללא דיחוי את האנטומיה של כלי הדם ברטינקולום ואת מחזור הדם לאפיפיזה.

במצב כרוני המבנה האנטומי של כלי הדם ברטינקולום מעוות ומקוצר וקימת קונטרא-אינדיקציה לשיחזור של ראש הירך כי עלול לגרום בשכיחות משמעותית לחסימה של מחזור הדם ולנמק א-ואסקולרי של האפיפיזה.

במצב 'בלתי יציב' משולבות אפיזודות אקוטיות על גבי מצב כרוני קודם. אי לכך נסיון לשיחזור מסוכן מאותה סבה של הסכון במצב כרוני בשל גרימה של חסימה של כלי הדם ונמק א-ואסקולרי של האפיפיזה.

Tokmakovaחזר והגדיר את היטב את הסכון בשיחזור האפיפיזה במצבים של 'בלתי יציב' ו'כרוני' וחזר וקבע את הסטנדרט הטפולי בקיבוע של האפיפיזה במיקומה הפתולוגי (in situ). מנסיונו העדיף קיבוע עם בורג אחד בלבד מחשש של פגיעה של בורג נוסף או פינים מרובים בכלי הדם במהלכם בתוך העצם. לדעותיו הצטרפו רבים אחרים. וביניהם Narayanan, Aronson, Cullu, שמצוטטים גם בספרו האינטרטי של Wheelessו- Hagglundשדווח על הנסיון בשבדיה.

במשך עשרות השנים של הפנמה בקהילה האורתופדית על חשיבות שמירת החיוניות של כלי הדם שעוברים ברטינקולום למניעת נמק של האפיפיזה (AVN) הוצעו ובוצעו מגוון שיטות כירורגיות שמטרתן לאפשר שיחזור של הגלישה מבלי לסכנם. כמו Koczewskiעם שיחזור בניתוח פתוח או Denis Dunn עם כריתה חלקית של צואר הירך כדי למנוע מתיחה של כלי הדם.בגישה שונה שבאה לתקן את העוות ראש-צוואר שהתקבל כתוצאה מקיבוע במיקומה (in situ) של הגלישה בוצעה על ידי Southwickועל ידי Raoכריתת עצם בצורת יתד באזור הטרוכנטרי שבו חיוניות כלי הדם איננה קריטית.